אחרי הרבה שנים שעבדתי כשכירה בחברה החלטתי לצאת לדרך עצמאית. מדובר במהלך לא פשוט אשר דרש הרבה אומץ ובעיקר אמונה בעצמי שמה שלא אעשה ולאן שלא אתגלגל אהיה בסדר. עבודה כעצמאית היא שונה בתכלית מאשר להיות שכירה. כאשר אדם שכיר הוא מקבל משכורת חודש בחודשו לא משנה כמה לחץ ועומס יש בעבודה. לרוב יש לו שעות עבודה מוגדרות ולכן הוא עומד לרשות המעסיק במועדים מאוד ספציפיים ובזמן המועדים האלה המעסיק יכול לבקש ממנו לעשות את הנדרש. בנוסף לכך שהעובד עומד לרשות המעסיק בשעות מסוימות ובימים מסוימים המעסיק מחויב בסך תשלומים רב לעובד כמו דמי הבראה, תשלום פנסיוני, ימי חופש ועוד ועוד.
עם זאת, החיסרון בלהיות שכיר הוא שדובר על עבודה עבור מישהו אחר, לטובת קידום האינטרס של אותו אדם. לא מדובר על קידום האינטרס של העובד ולמעשה העובד כפוף לרצונותיו וצרכיו של המעסיק ומוגבל לעשות דברים אחרים בזמן שנמצא בעבודה. כאשר אדם עצמאי הוא מהווה אדון לעצמו ויכול לעשות ולפעול כפי שהוא רוצה ולנהל את עצמו. אמנם הוא צריך לשאת בעלויות של עצמו אבל הוא דואג לעצמו, מקד את האינטרס של עצמו ובעיקר לא כפוף לגחמות וצרכים של מישהו אחר. הבעיה עם להיות עצמאי הוא שמועדי התשלום הם אחרים. בניגוד לאדם שכיר אשר מקבל את המשכורת שלו בכל הראשון לחודש, עצמאי מקבל את התשלום בחמש עשרה לחודש ולכן הרבה פעמים צריך לקחת הלוואה על מנת לגשר על השבועיים האלה עד שהתשלום יגיע.
לרוב מדובר בהלוואה קטנה אשר נפרעת תוך עשרה ימים אבל עדיין מרגיז לקחת אותה. אני משתדלת לקחת את ההלוואה הכי קטנה שניתן על מנת להימנע מתשלום ריבית ותוספות מיותרות בשל חוסר הסנכרון בין המועדים. הנציגה שלי בבנק כבר מכירה אותי וממתינה לטלפון שלי כל חודש על מנת לבצע את ההלוואה הנדרשת. בכל פעם אני לוקחת הלוואה בסכום אחר אבל אני משתדלת לא לחרוג מסכום מסוים על מנת שלא אצטרך לשלם ריביות וכל מיני הוצאות מיותרות על ההלוואה הנדרשת.
