כאשר נולדו לי תאומים לא שיערתי לעצמי כמה קשה יהיה לגדל אותם. כל אחד מהם עם הדרישות שלו, הרצונות שלו והצרכים שלו וכל קושי תמיד מגיע כאשר שניהם יחד צורחים ודורשים. אחרי שעברה תקופת הינקות הקשה שלהם והם למדו לדבר, גידולם הפך לקצת יותר פשוט משום שסוף סוף למדו לומר מה הם רוצים ולמה הם זקוקים. כאשר עלו לכיתה דלת ביקשו מסר הטלוויזיות בבית יעלה כך שתהיה לכל אחד מהם טלוויזיה משלו משום שהם אהבו לצפות בתוכניות שונות. הבהרתי להם שמדובר בבקשה מוגזמת ושכתאומים הם צריכים ללמוד להסתדר עם מה שיש. הם שבו וביקשו שתהיה לכל אחד טלוויזיה משלו.
הם אמרו שבסך הכל צריך לקנות רק עוד טלוויזיה אחד שתהיה בחדר השינה שלהם כי כבר יש טלוויזיה בסלון וכך כמות הטלוויזיות בבית תעלה לשלושה ותו לא. הם הסבירו שהם כל הזמן מתחלקים בכל דבר והם מבקשים בכל לשון של בקשה שיהיה משהו אחד שיהיה פרטי לכל אחד מהם ולא יצטרכו להתחלק בו: טלוויזיות נפרדות. אחד התאומים מעדיף תכניות ילדים מצוירות אשר מספרות בעיקר על גיבורי על ומלחמות של טובים נגד רעים ושימוש בכוחות על בכדי לנצח את הפשע והרוע בעולם. ואילו התאום השני מעדיף תכניות אשר עוסקות בטבע וחלל: איך נוצר העולם, מה היה בעולם לפני הדינוזאורים, ממה מורכב התא בגוף האדם וכיצד עוזרים לחיות נכחדות בעולם להתרבות.
הם אמרו שיש כרגע אין מספיק טלוויזיות: יש טלוויזיה אחת בסלון ובמקום לריב כל פעם של מי התור לצפות בתוכניות, אם תהיה טלוויזיה גם בחדר שלהם הם יוכלו להתחלק וכל פעם אחד מהם יצפה בסלון ואחד בחדר השינה. יתרה מכך הבטיחו שבשעה שמונה וחצי יסגרו את הטלוויזיות וילכו לישון. לאחר מסכת השכנועים הבלתי פוסקת נאלצתי להסכים לבקשתם. אמנם הייתי מעדיפה שיתחלקו בינהם וילמדו להסתדר תוך קיום של משא ומתן, שכנוע אחד של השני וויתור אחד לשני אבל הם ביקשו כל כך יפה שהייתי חייבת להסכים.
