כשהייתי צעירה ותמימה ולא ידעתי מספיק דברים על העולם הכלכלי שאנו חיים בו, חשבתי לתומי שהלוואות לוקחים רק אנשים שנמצאים בצרה או במצוקה כלכלית קשה. הלוואה התחברה לי לעוני, למצוקה ולמיסכנות.
תמיד ששמעתי שיחה של מבוגרים על מישהו שלקח הלוואה עלה בדמיוני סיפור עצוב על משפחה רעבה ללחם שנאלצת לקחת הלוואות מאנשים או מבנקים כדי לשלם חובות או לקנות אוכל ולהציל את המשפחה מחרפת רעב.
כשבגרתי ונכנסתי גם אני לעולם הכלכלי ונטלתי חלק בנטל הכלכלי של העולם הזה, הבנתי מספר דברים על הלוואות והמושג שהיה לי על הלוואה תפס כיוון אחר לחלוטין.
הבנתי שהלוואה אינה שייכת רק לעניים, וגם העשירים ביותר לוקחים הלוואות.
הבנתי שלא חייבים לרעוב לפת לחם בכדי לקבל הלוואה מהבנק ושלא חייבים להיות מיסכנים או במצוקה כלשהי כדי לבקש הלוואות.
יתכן כי הלוואות היו פעם שקולות לצורך על בסיס כאב כלשהו, חוסר ששווה ערך לקושי. כיום הלוואה לא חייבת להיות דווקא מהמקום הזה.
הלוואות רבות נלקחות כיום מתוך צורך לשפר הכנסה ולאו דווקא ממצוקה. היכולת שלנו לקחת הלוואה כדי להשיג מטרה, היא יכולת שלא היתה קיימת בעולם הכלכלי הישן.
כיום ניתנות הלוואות לאנשים רבים ולא רק למסכנים והסובלים, נהפוכו. הלוואות שניתנות היום הן בעלות קריטריונים לא תמיד פשוטים להשגה ורק אותם אנשים שיוכלו לעמוד בתנאי ההחזר של ההלוואות יוכלו להנות מהלוואה שהם מבקשים.
אנ שים שמעוניינים לרכוש דברים שמחירם הור רב ואין ברשותם את הסכום המתאים או שיש להם את הסכום שאינו פנוי כרגע, יכולים לבקש הלוואות ולהנות מהיכולת לרכוש את אותם הדברים היקרים מבלי לשחרר חסכונות או תוכניות כספים סגורות. הם יוכלו לקחת הלוואה ולהנות באופן מיידי מאותה רכישה.
גם אני כמו כל תושב בארץ, לקחתי הלוואות במשך חיי הבוגרים. תמיד עבדתי והכנסתי משכורת נאה ותמיד כילכלתי את עצמי ומשפחתי בכבוד, אך לעיתים נדרשתי לקחת הלוואות כדי לארגן את חיי הכלכלה שלי בנוחות. ההבנה הזו שלא כל מי שלוקח הלוואה הוא רעב ללחם, והאפשרות הזו לקחת הלוואות כדי לשפר את תנאי המחייה שלי הפכה את חיי לטובים ונוחים יותר.
