אל משחק הפיינטבול התוודעתי לראשונה ביום גיבוש מהעבודה. נסענו כל הצוות לפיינטבול בית ברל, שם העברנו יום שלם של כייף.
כל מה שזכור לי עד היום מחווית הפיינטבול עם החברה מהעבודה היה בעיקר הצחוק. פשוט לא הפסקתי לצחוק מהרגע שהגענו לפיינטבול ועד הרגע שיצאנו, כל כך הרבה צחוק בריא לא צחקתי מימי, עד כדי כך שהתעייפתי יותר מהצחוק מאשר ממשחק הפיינטבול עצמו.
אז מה כל כך מצחיק במשחק פיינטבול אתם ודאי שואלים את עצמכם. אז כך היה.
כל אחד מאנשי הצוות קיבל ביגוד קרבי, משקפיים כובע שחפץ ורובה צבע וזה כשלעצמו לראות את אנשי הצוות המעונבים שרגילים ללבוש חליפות כל יום ולהיות הכי רציניים שאפשר, כעת הם לבושים או נכון יותר מחופשים לחיילים , היה הדבר הכי מצחיק לראות. כמו ילדים בתחפושות הבטנו זה על זו וצחקנו ללא הפסקה.
וכשפעילות הפיינטבול החלה כבר היינו אחוזים באנרגיות של צחוק ןהנאה ומשם היום התגלגל ממש כמו הצחוק שלנו.
בכל פעם שמישהו ירה באחר, הצליח או החטיא לא חשוב זה כבר היה נושא לצחוק חדש, וכשאחד החברה החליק תוך כדי ריצה והתכסה בצבע על כל םניו לא יכולנו לעצור את הצחוק.
אבל הדבר הכי מצחיק שהיה שם היו המירדפים. אנשים רציניים ובוגרים עורכים מירדפים אחד אחרי השני בשיא הרצינות, צועקים ומתלהבים וממש נכנסים לתפקיד. אין יותר מצחיק מלראות את זה.
כשנזכרתי ביום הכי מצחיק שהיה לי בעבודה בפיינטבול, הייתי חייבת לשחזר את ההצלחה של הפעילות הזו, ולכן כאשר ישבנו כל החברים לפיקניק משפחות עם הילדים והם החלו לשחק מסביבנו בשוטרים וגנבים והחלו במירדפים זה אחרי זה נזכרתי בפיינטבול וסיפרתי לחברה.
הם כל כך התלהבו מהרעיון ומעולם לא שיחקו פיינטבול וכך הוחלט כי בחודש הבא אנו מארגנים יום כייף למבוגרים בלבד בפיינטבול.
והרי גם לנו המבוגרים מגיע לשחק יחד מדי פעם, ולא רק ללכת בעקבות פעילויות הילדים וכשכבר יושבים יחד המבוגרים לא זזים, שוקעים בספות רגל על רגל ומפטפטים. אז זהו הגיע הזמן לפעילות מהנה של פיינטבול.
